השפעת השינויים בשריר על התפקוד מעל גיל 50

כותב: אדי קוגן

                       השפעת השינויים בשריר על התפקוד מעל גיל 50


 אובדן כוח השריר
     כוח השריר מגיע לרמתו המירבית בגיל 20-30, נשאר קבוע עד גיל 50. ואז נוטה לרדת בהדרגה, קצב הירידה שונה בין קבוצות
     השרירים השונות כך ששריר הפעיל לכל אורך החיים עובר שינויים קטנים יחסית עם הגיל סרעפת.
     שרירים ההופכים להיות יחסית בלתי פעילים בזקנים שמתנועעים פחות מראים יחידה משמעותית בכוחם.
     הירידה בכוח באה לידי ביטוי במיוחד מעל גיל 60 ומגיעה ל- 18-40%. השרירים העיקריים אשר מצביעים על ירידה בכוח הם הארבע
     ראשי, פושטי הירך, רחב גבי, ותלת ראשי. אומנם שרירים אלו לוקחים חלק בתפקוד יומיומי אך בעת פעילות גופנית עצימה
     הם פעילים הרבה יותר. אנשים זקנים אינם מתאמנים באופן עצים ועל כן הירידה בכוח השרירים הללו הוא כה משמעותית.
     בהשוואה שנעשתה בין גברים ונשים נמצא כי הנשים מאבדות כוח בשלב מוקדם מהגברים (Shephard et al 1998).
     הירידה בכוח השריר משפיעה על היכולת הכללית לביצוע משימות יומיומיות חשובות.

 תפקוד יומיומי
     התפקוד היומיומי מתחלק לשלוש קטגוריות:
     א. יכולת דאגה עצמית תפקוד זה קרוי (ADL) Activities of Daily Living  התפקודים כוללים רחצה, יכולת להתלבש, תנועה או
         תזוזה מהמיטה או מהכסא, עשיית צרכים, הזנה עצמית והליכה למרחק קצר.
     ב. משימות גופניות תפקוד הקרוי (IADL) Instrumental Activities Daily Living  אלו תפקודים יומיומיים נוספים הכוללים צרכים
         חיוניים נוספים כמו קניות, בישול, נקיונות, כביסה, שימוש בכלי תחבורה, שימוש בטלפון. (World Health Organization, 1980).
     ג. רכיבי הכושר גופני
         נמצא כי 23% מאוכלוסיית ה- 65+ ו- 49% מבני ה- 85+ נזקקים לעזרה בחיי היומיום  (Phillips and Hskell 1995).
         ההשלכות של חוסר יכולת בתפקוד יומיומי הן ירידה בעצמאות גורם שהוא חשוב ביותר. לירידה בעצמאות יש השלכות נוספות
         במישור הפוטנציאלי, רגשי ותחושתי.  (Phillips and Hskell 1995).
         שינויים בתפקוד באים  לידי ביטוי ביכולת נמוכה של עמידות בפני מחלות ופגיעות גופניות. (Young and Skeleton, 1994

 
 השינויים הנצפים כתוצאה מאימוני כוח

3.1 כוח שריר ותפקוד יומיומי
     כבר לפני שנה מצאו (Kraus and Raab 1961) קשר בין פעילות גופנית וירידה בתפקוד. עם העלייה בגיל פוחתת הפעילות הגופנית
     וזו משליכה על התפקוד היומיומי והעזרה לה נדרשים הקשישים. תפקודו של האדם תלוי ברקמת השריר שלו. איכות חייו ומידת
     עצמאותו או תלותו בסביבה מושפעים מאיכות שריריו. רוב התנועות בגוף מתבצעות על ידי השרירים. על מנת שהאדם יתפקד יש
     הכרח ששריריו יהיו במצב תקין ככל האפשר בכדי שיוכל לבצע  מטלות כלשהן בחיי היום יום (Young and Skelton   1994).
     תפקוד ומצב השריר נמצא כגורם השכיח ביותר למגבלות תנועה. אנו נמנע החמרה בביצוע ה- ADLו- IADL  כאשר כוח השרירים ישמר
     או ישתפר. כך שישנו קשר הפוך בין חוסר יכולת וכוח שרירים.
     מחקרים הראו שלשריר חזק יש מתאם עם עיסוק בפעילות גופנית ועם מצב בריאותי. (Samson et al 2000, Rantanen et al 1992; Rantanen et al 1994).
     עם עליית הגיל הבעיות הרפואיות נהיות נפוצות יותר וכך הפעילות גופנית יורדת. מלבד היחידה בכוח יש ירידה גם בסבולת לב ריאה
     עם העלייה בגיל אך כוח השריר משמעותי יותר בהיבט של תפקוד יומיומי. (Frontera et al 1991; Frontera et al 1988).
     יכולתו ומצבו של השריר צויין כסיבה השכיחה ביותר כליקוי מגבלתי באוכלוסייה מבוגרת. (Manton et al, 1993).

3.2 שיפור כוח ומסת השרירים
     בחיי היום יום אין לנו צורך להרים משקולות כבדים אך השרירים צריכים להיות חזקים דיים כדי שיוכלו לבצע מטלות גופניות יומיומיות
     (ADL  ו- IADL). הדרישות לתפקוד יומיומי שונה מקבוצת שרירים אחת לאחרת כך שמרכיב של הכוח חיוני אך שונה מקבוצה לקבוצה.
     היכולת של הקשישים להשתפר עם האימונים אינה נעלמת, משך תקופת האימונים בכדי  להגיע לעלייה ביכולת הגופנית ארוך יותר.
     מספר רב של מחקרים שבדקו השפעת אימון כוח הראו כי ניתן לשפר ולעלות את כוח  שרירים בכל גיל.  (Campbell et al 1994;
Westeott and Guy 1996
. נשים לאחר סיום המחזור (Neison et al  1994), גברים מבוגרים (Frontera et al 1988) ואפילו קשישים
     המתקרבים  לגיל 100 (Fiatrone et al  1990). מחקרם של (Frontera et al 1988) בנחקרים בני 60-72  הראה עליה של 11.4%
     בחתך רוחב של שרירי הירך ועלייה של 9.3% בחתך רוחב של הארבע ראשי. מחקר נוסף של (Fiatnone et al 1990) בו העריכו
     באמצעות  C,Tאת שריר אמצע הירך אצל קשישים המתקרבים לגיל 100 מצאו עלייה של 4.5% + 9.0 לאחר שמונה שבועות של
     אימוני משקולות שלוש פעמים בשבוע, האימון כלל בשבוע הראשון 50% מ- RM1יכולת מירבית. שלושה סטים של 6-8 חזרות . שבוע
     שני העצימות הועלתה ל- 80%. מבחינת היבט הכוח נמצא במחקר זה עלייה של 31% + 174 . לאחר המחקר כשכל הנבדקים הפסיקו
     פעילות גופנית. רק בנבדק אחד ביצעו הערכת כוח מחודשת בתום חודש מסיום המחקר נמצאה ירידה של 32% בכוח פושטי הברך.
     מחקר אחר שבדק את השפעת אימון הכוח של ארבעה סטים עם משקל כבד בן תשעה שבועות עם כוחם האבסולוטי ב- 29% - 27
     ואת המסה ב- 12% לאחר בדיקה של MRI, איכות שריר עלתה ב- 14% אצל הגברים ו- 16% אצל הנשים. (יחס כחלופת שריר). לא
     נמצא הבדל משמעותי בשיפור בין גברים לנשים ( Tracy et al 1999) מחקר נוסף בדק את השפעת אימון הכוח על  פלג גוף עליון
     ותחתון נמצא שיפור מובהק ברכיב זה. עוד נבדק סוג האימון היעיל אשר יפורט  בפרקים הבאים. (Willoyghby and Pelsue, 1998).
     מספר מועט של מחקרים בדקו את כוח השרירים של קשישים לאורך שנים. במחקר אורך של (Rantanen and Hikkihen 1998)
      נבדק כוח שריר איזומטרי אצל קשישים בגיל 80-85 במספר קבוצות שרירים בשתי נקודות זמן, בתחילת המחקר ולאחר חמש שנים.
     קבוצה אחת ביצעה אימוני כוח לאורך השנים וקבוצה אחרת היתה לא פעילה גופנית. נמצא שקשישים שהתאמנו שימרו את כוח
     שריריהם לעומת הקבוצה שלא התאמנה בה היתה ירידה משמעותית בכוח לאחר חמש שנים.
     מחקר שבדק השפעת אימון כוח על מספר קבוצות שרירים במשך שנה על נשים בגיל ממוצע של 59 + 0.9 מצא שיפור משמעותי בכוח
     בכל קבוצות השרירים.)Morganti et al 
     1995) לממצאים דומים הגיעו מחקרי אורך נוספים  (Bassey and Harnes, 1993;  Greig et al  1993) מחקרים אלו  בדקו רק   
     קבוצת שרירים אחת בלחיצת יד כך שמסקנות מקבוצה אחת לא ניתנות להשלכה על   קבוצת שרירים אחרות בגלל ההטרוגניות של
     השרירים השונים.  עם זאת נעשה מחקר כנגד  עצימות נמוכה כמו משקולות סביב הקרסול, בו לא נמצא שיפור משמעותי בכוח. ( Berg and Lapp1998).

 שיפור התפקוד היומיומי
     מכיוון שאימון כוח יכול להיות גורם מכריע בתפקודו היומיומי של הקשיש, נעשו מספר רב
     של מחקרים שבדקו את השפעתו של השיפור בכוח על ביצוע מטלות יומיומיות. ביצוע
     המטלות ביעילות רבה יותר מצביעה על שיפור בתפקוד היומיומי. נוסף על כן ישנן תועלות
     נוספות אשר ידונו בפרק זה.  
     המחקרים בספרות משתמשים במגוון מבחנים אשר בודקים תפקודים אלו.
     המבחנים השכיחים הם:
     א. שיווי משקל סטטי בעמידה.
     ב. סיבוב של 360 מעלות וספירת צעדים.
     ג. מבחן קום ולך למרחק שלושה מטרים סיבוב חזרה וישיבה.
     ד. מבחן שיווי משקל של Tinettiלפי שלושה עשר מדדים בתנאים שונים.
     ה. מבחן Duncanהבודק יכולת הושטת יד למרחק ללא תזוזת רגליו.
     ו. Physical Performance Testשבודק מדידות אובייקטיביות לחיזוי תפקוד הזקן בקהילה.
     ז. מבחן Bergהבודק ארבעה עשר מטלות מוטוריות שונות.
     ח. מבחן Shumwayהבודק שיווי משקל תחת גירויים תחושתיים ועצביים.
     ט. מבחן Wolfsonהבודק את מערכת התגובה הבקרה והמשוב החוזר של תנועה.
     י. מבחנים קליניים נוספים: רומברים, עמידה על כל אחת, הליכה עקב בצד אגודל.
 
     מחקר חשוב אחר שבדק את המתאם בין כוח פושטי ברך למספר תפקודים הכוללים
     מהירות קימה מכסא, מהירות טיפוס במדרגות , מהירות הליכה וכוח טיפוס במדרגות על
     קבוצה של 26 מבוגרים עם מספר מיגבלויות.
     הראה בברור על קשר בין כוח פושטי הברך לתפקודים שנבדקו (Bassey et al 1992).
     במחקר של (Fiatrone et al , 1990) מצא לאחר תוכנית אימונים של אימוני משקולות עלייה
     של 48% בקצב ההליכה של עשרה נחקרים בטווח גילאים 86-96. כמו כן הוסק כי אימון
     הכוח מוביל לשיפור מובהק בתנועתיות תפקודית.

     לאורך צעד קטן יש השפעה על מהירות ההליכה, כך שתהיה איטית יותר. (Winter et al,
     1990) עוד נמצא כי אלו ההולכים מאוד לאט לרוב מוגבלים לתנועתיות בתוך הבית כך
     שיציאה החוצה היא פחות אפשרית מבחינתם. (Imms and Edholdm, 1981).
     מכאן ניתן להסיק כי להפחתה בכוח יש השפעה שלילית על אופן מהירות ההליכה.
     ולממצאים דומים של שיפור בתנועתיות תפקודית , מהירות הליכה ואורך צעד הגיעו
     (Samson  et al 2000; Nevitt et al, 1989; Nichols et al 1993).
     נפילות
     הפחתה בכוח השרירים בפלג גוף תחתון משפיע על אחוז הנפילות בקשישים.
     מרכיבים של אורך צעד ושיווי משקל דינמי וסטטי נבדקו בהיבטים  הניתנים לשיפור אשר
      יובילו להפחתת מקרי הנפילה כתוצאה מאימון כוח.
     עם העלייה בגיל, קצב ביצוע מיומנויות מוטוריות מואט וחל שינוי בתנועות גדולות, השינויים
      נובעים בעיקר כתוצאה מירידה בקצב ההולכה החשמלית במערכת העצבים המרכזית,
      ירידה  במסת השרירים ועליה בטונוס השרירים. שינויים אלו באים לידי ביטוי בעיקר
     בתנועות הקשורות ביציבות ובהליכה.
     הבעיות בהליכה נובעות משילוב של הירידה בגמישות כוח וליציבות.
     הקשיחות בתנועה נובעת כתוצאה מהשינויים הניוונים בקולגן במפרקים ובשרירים, הצעדים
     נעשים קצרים יותר וישנה ירידה בתנועתיות האיברים.
     הירידה בכוח הרגליים גורמת לגרירת רגליים ושינוי הזוית שבין הרצפה לעקב באופן מסוכן.
     השינוי ביציבה אצל האדם הזקן הן בשינוי מיקום הנקודות בהם צריך לעבור קו ישר אוזן,
     אקרומיין, מפרק הירך, נקודה אחורית בפטלה והגבלות החיצונית של עצם העקב.
     הראש אצל הזקן נוטה לנוע לפנים, הכתפיים כפופות ועגולות יותר ולגב העליון יש קופוזה.
     השקע הלורדותי לעיתים משתטח מפרקי הירך והברכיים הופכים להיות כפופית יותר.
     שני גורמים נוספים לוקחים חלק עיקרי בשינוי היציבה. הדיסק הבינחולייתי והירידה בתנועה
     Hypokihesis.
     השינויים הללו מובילים לבעיות בשיווי משקל ועלייה במקרי נפילות בקשישים. הסיבה
     השכיחה ביותר למוות באוכלוסייה המבוגרת כתוצאה מפציעות הן הנפילות.
     ב- 1986 היו 58.9 מיליון ימים בהם צומצמה הפעילות ו- 18.8 מיליון ימי מחלה שדווחו אצל
     מבוגרים מעל גיל 65, רוב הימים המדווחים הם כתוצאה מנפילות . (Nevit, 1990)
     40% מאוכלוסיית הקשישים מעל גיל 75 נופלים לפחות פעם בשנה 50% מקרב הנופלים
     אינם מחלימים ומתאוששים. התאור של הנפילה מתרחש בשלושה שלבים:
     1. יציאת מרכז הכובד מהבסיס.
     2. כשל בהבחנה בהעברת המשקל ותיקון בזמן כדי למנוע נפילה.
     3. התנגשות הגוף בקרקע או במצע אחר.

     שניים מתוך שלושת השלבים מתרחשים בגלל חולשת שרירים ושיווי משקל. (Nevitt, 1990).
     חולשת שרירים בפלג גוף תחתון מצויינת כסיבה השכיחה בהקשר של נפילות ואי יציבות.
     (Gehlsen and Whaley, 1990; Whipple et al , 1987).
     כך שחולשה בתנועת הכפיפה גבית וכפית, חולשת השרירים סביב מפרק הברך משפיעים
     על סכנת הנפילה.
     הסבירות לנפילה פוחתת באופן ניכר לאחר עריכת מבחני מדידה לזיהוי גורם הנפילה
     והרתעה מפניו.
     בעיית חולשת שרירים ניתנת לשיפור אך האם שיפור זה יטפל בבעיית שיווי המשקל?
     יש מעט מחקרים הטוענים כי אימון כוח לבדו ישפר רכיבים של שיווי משקל, נידנוד גוף או
     אופן הליכה המובילים לנפילה. (Crilly et al, 1989; Lord et al, 1993).
     מחקר אחד אשר שילב את אימון הכוח עם תרגילי שיווי משקל מצא את השיפור היעיל
     ביותר ברכיבים היכולים למנוע נפילה (Wolfson et al, 1996).
     לנפילה ישנן השלכות חמורות אשר משפיעות על תפקודו של הזקן מלבד הפגיעה
     הפסיכולוגית שתידון בפרקים הבאים. יש סכנה לפציעות ולשברים.

 שינויים בצפיפות העצם
     שני גורמים משפיעים על צפיפות עצם ועל הסיכון לשברים בגיל המבוגר הם מסת העצם
     המרבית. זו מושגת בגיל הצעיר וקצב איבוד העצם בהמשך. טווח הנורמה של שיא מסת
     העצם רחב והוא תלוי בגנטיקה ובסביבה. מבין הגורמים הסביבתיים, לפעילות הגופנית יש
     תפקיד חשוב ביותר בבניית מסת העצם והן בהאטת קצב איבודה. נעשו מחקרים רבים אשר
     הראו כי אורח חיים פעיל קשור במסת עצם גבוהה לעומת אלו אשר מרותקים למיטה,
     ישובים או טייסי חלל למשל נמצאה צפיפות עצם נמוכה.
     השפעת פעילות גופנית ואימון כוח בפרט על מסת העצם מוסבר על ידי חוק וולף אשר אומר
     כי עצם תגיב לכוחות המכניים הפועלים עליה על ידי שינוי בכמות, בצורה ובמבנה. כך שכוח
     הכובד, עומס מכני שנגרם ע"י האימון כוח במשקולות או בעזרים נוספים אחרים וכיווץ
     השרירים גורמים לגירוי בונה עצם.
     להפסקה בפעילות יש השפעה חולפת על העצם כך שתהיה הפסקה בבניית העצם ואף
     בכיוון איבוד העצם הטרבקולרית.
     כתוצאה מאימון התנגדות עולה צפיפות ומסת העצם. השפעה עקיפה מכך היא במניעת
     שברים הנגרמים כתוצאה מנפילות. (Petranick and Berg 1997).
     בעוד שלבוגרים צעירים (20-25 שנה) נחוץ כוח רב בכדי לגרום לשבר בעצם הרי שלזקנים
     פגיעה בעוצמה נמוכה בעצם תגרום לשבר, זאת כתוצאה מירידה בצפיפות העצם.
     תוצאות איבוד בצפיפות העצם באות לידי ביטוי בנשים בסביבות גיל 40-45 ובגברים בגיל
     50-60, התהליך עצמו יכול להתחיל יחסית בשלב מוקדם בחיים סוף שלב הגדילה.
     שבר זו בעיה נפוצה אצל הקשישים, השבר באדם זקן שונה מאדם צעיר בכך שלמבוגר
     השבר מחלים לאט יותר וכן באדם זקן יש מספר סיבוכים רב יותר כתוצאה מהשברים
     במהלך תהליך ההחלמה.
     מכיוון שאיבוד עצם ומקרי השברים אופייני יותר לנשים נעשו עליהן רוב המחקרים.
     בממצאים טענו כי צפיפות עצם משמעותית וחיונית בשיפור תפקוד השלד,
     (Whalen and Steele 1988; Pruitt et al 1992).
     חוזקה של העצם הינו מרכיב חשוב המאפשר למערכת העצמות לעמוד בפני כוחות
     המופעלים עליה במהלך הפעילות היומיומית, צורת אימון יעילה להפחתת סכנת הירידה
     בצפיפות העצם וסכנת השברים טרם הובררה. לכך נדרשים מחקרים נוספים שיערבו דוחות
     ועצימות אימון שונות. ( Petranick and Berg, 1997).
     המצב המיטבי בהיבט של צפיפות עצם הוא התחלת אימון התנגדות בגיל מוקדם ולהפכו
     לאורך חיים.
     שיפור בצפיפות יגרום לשיפור התפקוד היומיומי בכך שתאפשר תנועתיות עם הפחתה
     בנפילות וירידה בסיכון לשברים אשר תשפיע ותאשר עצמאות לקשיש.

גמישות
 שינויים בגמישות
     ישנם שינויים בגמישות עם העליה בשנים, קיימים שינויים פתולוגיים, שינויים ביולוגיים
     המשפיעים על מבנה הקולגן, שינויים התנהגותיים כמו תזונה לקויה וירידה בפעילות גופנית
     היפוקנזיה. פגיעה בגמישות במפרקים מסויימים נקשר עם חוסר יכולות במספר תפקודים
     (Chakravarty and Webley, 1993).
     מחקרים מעטים בדקו את השפעת אימון הכוח על הגמישות. בעת אימון הכוח כנגד
     משקולות או כנגד מכונות, התנועתיות בתרגילים השונים דורשת טווחי תנועה גדולים
     מהתנועות
     המתבצעות בחיי היום יום וכך מתקבל שיפור במפרקים הפעילים. השיפור הוכח בשילוב עם
     תרגילי גמישות אחרים כך שקשה להסיק מכך מסקנות החלטיות. (Raab et al 1988).
     עם זאת יש ממצאים שלא הביאו לשיפור בגמישות לאחר תוכנית של אימוני כוח.
     (engeis et al, 1998).
    
 הרכב גוף
     הבעיה אצל האוכלוסיה המבוגרת היא שיש יותר מידי רקמת שומן ופחות מידי רקמת שריר,
     כך שמשקל הגוף עולה והכוח המניע אותו השריר יורד.
     ירידה ברקמת שריר גורמת להפחתה בצריכה הקלורית אשר מובילה לחילוף חומרים איטי
     יותר וצבירה של שומן.
     רקמת שומן גבוהה ורקמת שריר נמוכה תורמת למחלות ניווניות הכוללות מחלות לב וסכרת.         
     רוב האנשים מנסים לפתור את בעיית עודף השומן באמצעות דיאטה. הבעיה היא שרק אחוז
     נמוך מצליח במשימה. הסיבה לכך היא שהשומן הוא רק חלק מהבעיה והירידה ברקמה זו
     נותן פתרון חלקי בלבד.
     התווספות רקמת שריר מעלה יכולת גופנית וצריכה אנרגטית באוכלוסייה מבוגרת.     
     (campbell  et al , 1994).
     העלייה בצריכה האנרגטית היא כתוצאה מעלייה ברקמת שריר. שריר זו רקמה הצורכת
     כמות אנרגיה גבוהה במנוחה ובמהלך פעילות.
     במחקרו של קמפבל ושותפיו בדקו את השפעתו של אימון כוח בן שנים עשר שבועות.
     האימון גרם לעלייה של שלושה פאונד במסת השריר ללא עלייה במשקל הגוף עם עלייה
     בצריכה האנרגטית בשבעה אחוזים באוכלוסיה המבוגרת.
     לממצא דומה של עלייה בצריכה האנרגטית (7.7%) הגיעו החוקרים (Pratley et al, 1994).
     קיים יתרון נוסף בצריכה האנרגטית בתום האימון. במחקרם של (Melby et al, 1993) נמצאה
     עלייה של שנים עשר אחוזים בצריכה האנרגטית בתום שעתיים מהאימון כוח.
     בהשוואה בצריכה האנרגטית לאחר אימון כוח וסיבולת, נמצא שאימון הכוח גרם לצריכה
     אנרגטית גבוהה יותר באופן מובהק (Gillette et al, 1994; Hunter et al, 2000).
     מלבד השיפור בכוח ובמסת השריר משפיע אימון הכוח על הצריכה האנרגטית המוביל
     לירידה ברקמת השומן.

 ניצול גלוקוז
     כתוצאה מאימון כוח יש שיפור בניצול הגלוקוז אצל צעירים ומבוגרים. האגודה האמריקאית
     לסוכרת ממליצה על פעילות אירובית לשיפור ניצול הגלוקוז. מחקרים מראים כי גם אימון
     כוח מועיל באופן זהה לאוכלוסיות הסוכרתיים. על יד חזרת שריר מופטי הסובל קליטה
     גרועה של גלוקוז לתפקוד רגיל. (Ourak, 1989). על ידי שימור מסת הגוף הרזה לאלו
     ששומרים על דיאטה במטרה להוריד אחוז שומן. ושריר מאומן צורך יותר גלוקוז ומקטין
     תנגודת לאינסולין לעומת שריר לא מאומן. (Lohman and Leibold, 1978).
     הגלוקוז הוא גורם מכריע בסוג זה של סכרת מבוגרים. העזרה של אימון כוח בטיפול המחלה
     יכול למנוע פגיעה באיברים רבים כתוצאה מהמחלה.

 לחץ דם
     פעילות גופנית משפיעה על המערכת קרדיווסקולרית. ישנה עלייה בדופק ועלייה בלחץ
     הדם.
     אימון כוח בצורה איזומטרית מעלה את לחץ הדם לרמה מסוכנת, מה שלא קורה באימון
     רגיל  דינמי.
     בזמן אימון כוח עולה לחץ הדם מה שלא מוביל לעלייה בתום האימון. (Hurley, 1994). מחקר
     שסקר מספר מחקרים (Kelly, 1997) מצא ירידה של שלושה אחוזים בלחץ הסיסטולי
     במנוחה וירידה של ארבעה אחוזים בלחץ הדיאסטולי במנוחה.
     גם במבוגרים נמצאו ערכים דומים של ירידה בערכי הלחץ דם באופן מובהק לאחר תקופת
     אימוני כוח מחזוריים. כך מצא (Westcot et al , 1996) על אוכלוסייה שגילה הממוצע 57
     ירידה   בערכי לחץ הדם הסיסטוליים. במנוחה.

שומני דם
     שומני הדם הם חזאי חשוב בניבוי מחלות קרדיווסקלריות. מבוגרים רבים סובלים מרמות
     גבוהות של כולסטרול (LDL) כולסטרול כללי וטריגליצרידים מעל הרצוי.
     על אף שלגנטיקה תפקיד מכריע, יש חשיבות לדיאטה ולפעילות הגופנית. במחקר של
    (Hurley,  1988) בדק קוצה בגילאי 45-55 ומצא ירידה ב- LDL .  ועלייה HDL
    כולסטרולטים באופן מובהק לאחר תקופת אימוני כוח מחזוריים של ששה עשר שבועות.
    לממצאים דומים הגיעו (Pascatello, and Costanzo, 2000) לאחר אימונים בעצימות נמוכה.

 ארטריטיס
     אנשים הסובלים מארטריטיס נמנעים בדרך כלל מאימוני כוח. שכיחות המחלה עולה עם
     הגיל וקשורה לדילדול הסחוס במפרקים שנושאים את משקל הגוף. בחלק מהמקרים
     המחלה גורמת לליקויים תפקודיים ומוגבלויות בתנועה.
     מחקרים שבדקו נושא זה מצאו כי חיזוק שרירים יכולים לשפר תיפקוד מפרקים ולהפחית
     כאבים במפרקים (Marks, 1993).

 כאבי גב
     כאבי הגב הם בעיה חמורה המגבילה ואף משתקת את תנועתיות ותפקוד האדם.
     נמצא קשר חיובי חזק בין כאבי גב וחולשה בשרירי גב תחתונים. (Jones et al, 1988).
     כמו כן נמצא ששרירי גב חזקים מפחיתים לחץ באזור העמוד שדרה, מאפשרים תנועתיות
     טובה יותר, תמיכה וספיגת זעזועים.

 השלכות פסיכולוגיות
     שיפור בביטחון עצמי כתוצאה מאימון כוח הוא גורם מכריע המשפיע על היכולת של הקשיש
     להתמודד עם מטלות גופניות בבית, בעבודה או בחברה בה הוא מצוי. (Engels et al, 1998).
     כמו כן נמצא במחקר זה שיפור במצב הרוח וירידה בדכאוניות של הקשישים אשר ביצעו
      אימוני כוח.
     דימויו העצמי עולה ומאפשר לאדם הקשיש לתפקד באופן עצמאי ללא תלות ועזרה של
     אחרים. (Phillips and Haskell, 1995).
     אימון הכוח משמר ואף משפר את מסת וכוח השריר של הקשיש.
     השיפור בכוח ובמסת השריר גורם לשיפור בצפיפות העצם, שיפור גמישות, משפר יציבה
     ומונע נפילות  , משפר את הרכב הגוף, גורם לניצול טוב יותר של הגלוקוז, מוריד ערכי לחץ
     דם, מפחית שומני דם נעים, מפחית כאבי גב וארטריטיס , משפר את בטחונו העצמי של
     הקשיש.
     מעבר לכך אימון הכוח עצמו דווח כמהנה ומועיל על ידי 75% מנוטלי התוכנית לשיפור כוח
     במחקרם של (Fisher et al, 1991).
     שינויים אלו גורמים לתפקוד יומיומי ADL   ו-  IADLיעיל וטוב יותר ומאפשר לקשיש חיים
     עצמאיים. (Phillipssand Haskell, 1995).
     עם זאת קיימת בספרות אי בהירות בנושא אימון הכוח היעיל באוכלוסיה המבוגרת.
     הפרק הבא ידון וינסה לפתור בעיה זו.